חוק שעות עבודה ומנוחה

חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 קובע את מספר שעות העבודה המותרות ביום, בשבוע, בעבודת לילה ובערבי שבת וחג וכן את זכות העובד למנוחה שבועית. כמו כן קובע החוק את הגמול בעד עבודה נוספת.
 
שעות עבודה הינן פרק  הזמן שבו העובד עומד לרשות העבודה ואינו חופשי לעשות בשעות אלו כרצונו.
 
מדובר בזכות מגן שאין העובד יכול לוותר עליה והיא חלה על כל עובד תהיה צורת תשלום שכרו אשר תהיה.
 

שעות עבודה וקיצורן בהסכם מסגרת/צו הרחבה

החוק קובע כי יום עבודה לא יעלה על  8 שעות עבודה ושבוע עבודה לא יעלה על  45 שעות, אולם בהסכם המסגרת שנחתם בין ההסתדרות הכללית לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, המסדיר  5ימי עבודה במגזר הפרטי נקבע - באישור שר העבודה והרווחה (כתוארו דאז) כי החל ב- 1/7/97 יעברו העובדים לשבוע עבודה בן  43 שעות ללא הפחתה בשכר.
 
בהסכמי העבודה שחתמה ההסתדרות הכללית עם המעסיקים הציבוריים נקבע כי שבוע עבודה  לא יעלה על  42.5 שעות.
 
החל ב- 1ביולי  2000  שבוע  העבודה בכל ענפי המשק הוא בן  43 שעות (במקום 45) וזאת מכוח צו הרחבה שהתקין שר העבודה והרווחה, שהתפרסם בילקוט הפרסומים  מספר 4895, התש"ס. צו ההרחבה איננו חל על כל העובדים שחוק שעות עבודה ומנוחה איננו חל עליהם וכן על רופאים.
 
למידע נוסףעל חוק שעות עבודה ומנוחה