1.  זכויות מכוח חוק

 
א. חוק שכר מינימום.
ב. חוק הגנת השכר, שמכוחו לא ניתן לוותר על הזכות לקבל את השכר במועד.
ג. חוק שעות עבודה ומנוחה - הזכות לגמול עבודה בשעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית.
ד. חוק חופשה שנתית - הזכות לחופשה שנתית הקבועה בחוק אינה ניתנת לויתור.
ה. דמי מחלה על פי חוק דמי מחלה.
ו. חוק עבודת נשים.
ז. חוק עבודת נוער.
ח. חוק פיצויי פיטורים.
ט. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד.
י. חוק הודעה לעובד.
יא. הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות.
 

2. זכויות מכוח הסכמים קיבוציים ו/או צווי הרחבה

 
* החזר הוצאות נסיעה.
* דמי הבראה
* תשלום תוספת יוקר.
* קרן השתלמות
* פנסיה לכל עובד.
 
אשר לזכות מוקנית שנקבעה בהסכם קיבוצי (להבדיל מחוק) יצויין כי בהסכם קיבוצי מאוחר יותר יכול הארגון היציג להסכים לתיקון ולשינוי, כגון ביטול הזכות האמורה. ביטול כזה הוא תקף ומחייב את העובדים הנוגעים בדבר (בג"צ,578/75 פד' ל(3 ) בעמוד 389). במתחם יחסי העבודה הקיבוציים יש ונוצרות נסיבות בהן ארגון עובדים רשאי להסכים לתנאים שהם לטובת רוב רובם של חבריו אך פוגעים בחברים אחדים (דיון מז/ 130- 3 פד"ע כ' בעמ' 82).
 
כשמדובר בתנאי פרישה מרצון בהסדרי פרישה או עסקות חבילה, מנוע העובד לעלות תביעות שמשמעותן היא פתיחת "החבילה" וסעיף העדר תביעות בכתב הקבלה והסילוק אינו אלא ביטוי לאומד דעתם של הצדדים כפי שהתגבש בעת קביעת הסדרי הפרישה.
 
אפרים זילוני, "מבט הרשות" יולי 2008