חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002

ביוני 2002 נכנס לתוקפו חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002. החוק מחייב כל מעביד, לרבות המדינה כמעביד, למסור לכל אחד מעובדיו  שתקופת עבודתו עולה על 30 ימים – לא יאוחר מ-30 יום מיום תחילת עבודתו אצלו – "הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד" בהתאם לחוק האמור (סעיף 1).
 

2.   תנאי העבודה שעל המעביד לפרט ולמסור לעובד:

 
(א) זהות המעביד וזהות העובד (כגון: שם מדוייק של החברה);
(ב) תאריך תחילת העבודה. אם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה – ציון תקופת העבודה ואם החוזה אינו לתקופה קצובה – ציון עובדה זו.
(ג) תיאור התפקיד העיקרי של העובד;
(ד)ציון שמו או תואר תפקידו של הממונה הישיר על העובד;
(ה) סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי התשלום של השכר; אולם אם השכר נקבע על פי דירוג מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – יצויינו דירוג העובד ודרגתו.
(ו) אורכו של יום העבודה הרגיל, או שבוע העבודה הרגיל של העובד – לפי העניין.
(ז) יום המנוחה השבועי של העובד.
(ח)סוגי תשלומים של המעביד ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, תוך פירוט הגופים שאליהם המעביד מעביר בפועל את התשלומים הנ"ל; ואולם – אם התחיל מעביד להעביר בפועל את התשלומים לאחר שכבר מסר הודעה כאמור, ימסור את הפירוט בהודעה נפרדת לעובד;
(ט)אם תנאי העבודה של העובד מוסדרים בהסכם קיבוצי, הרי על מעביד   שהוא או שארגון המעבידים שהוא חבר בו צד להסכם קיבוצי, לציין בהודעה את שם ארגון העובדים הנוגע לעניין ואת כתובתו לפניה אליו.
 
3. (א) המעביד  חייב  לכלול  בהודעה  פיסקה האומרת כי "אין באמור בה    כדי לגרוע מכל זכות המוקנית מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה" (סעיף 2(ב) ).
   (ב) הוראות החוק בכללותן "באות להוסיף על זכותו של עובד לקבל מידע מכוח דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה." (סעיף 6).
 
למידע נוסףעל חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) – התשס"ב – 2002